כאשר עורכים צוואה אין להקל ראש באופן עריכתה.
צוואה דורשת מומחיות, ניסיון והבנה בפרטים הקטנים ביותר כדי לסגור כל פתח שיוביל להתנגדות לצוואה ולפסילת צוואה.
כאשר מביעים התנגדות לצוואה, הנטל להוכיח כי הצוואה פסולה מוטל על הטוען לבטלותה.
בגדר ההליך המשפטי על בית המשפט להשתכנע שהצוואה
איננה משקפת את רצונו החופשי של המצווה,
אולם בפסיקה או בחוק לא נקבעו הגדרות מדויקות לפיהן ניתן לאמוד כי הצוואה איננה צוואת המנוח.
סעיף 30 לחוק הירושה קובע, בין היתר, כי צוואה שנעשתה תוך כפייה,
אונס או תחת השפעה בלתי הוגנת – בטלה.
על המבקש לבטל צוואה מוטלת כאמור מלאכת ההוכחה בדבר פסלותה של הצוואה.
אחת הטענות הנפוצות להתנגדות לצוואה היא השפעה בלתי הוגנת –
מצב בו המצווה היה נתון למסכת השפעות מצד גורמים אשר היו מעוניינים בנכסיו כגון מטפלת אישית,
אחד מהילדים וכיוצא באלו גורמים. טענה נוספת שיכולה לעלות היא שהמצווים השתתפו בעריכת הצוואה,
לצורך הדוגמה טענה לפיה אחד הילדים ניסח את הצוואה או נכח בעת עריכתה.
ככל שיוכח כי אחד הנהנים היה שותף כאמור,
תיפסל הצוואה. טענות חמורות יותר נשמעו במקרים בהם אחד הנהנים או יותר התעמרו במנוח או גרמו למותו.
קשת המקרים המזמנים התנגדויות היא רחבה לאין שיעור ומכאן הקושי בניסוח הגדרות ברורות
שבגינן ניתן לפסול צוואה.
כדי להימנע ממקרים אלו חשוב להקפיד הקפדה יתירה בעריכת צוואה ולוודא כי אין בצוואה כל פתח
שיוביל למסדרונות בתי המשפט. אחת הפרקטיקות הנוהגות בעת עריכת צוואה היא
דרישה מהמצווה להציג חוות דעת כתובה מטעם פסיכיאטר או פסיכוגריאטר
בדבר כשרותו וצלילות דעתו של עורך הצוואה.
פרקטיקה זו חשובה ביותר כאשר מדובר באנשים חולים שקיים ספק באשר לכשרותם לקבל החלטות.
מסמך רפואי כאמור יחסוך טענות התנגדות באשר לכשרות הצוואה.
נקודת המוצא היא חוק הירושה אשר מחלק את הנכסים חלוקה שווה בין הילדים ובין בת הזוג,
ובמקרים מסוימים מגדיר חלוקות שונות מכוח החוק ומכורח הנסיבות.
עמדנו אך מקצת על נושא הצוואות בכלל, והתנגדויות לצוואת בפרט.
נוכח מורכבות הנושא המסקנה היא אחת – אין לערוך צוואה באורח עצמאי.
טרם עריכת צוואה יש לפנות למומחה בתחום ולוודא כי הצוואה משקפת את רצוננו המלא.
גם לאחר שערכנו צוואה, חשוב לדעת כי צוואה ניתן לשנות בכל עת וללא הגבלה.
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי הדין גבאי בר אל || Panda Brand Studio – עיצוב גרפי והקמת אתרים